זכויות הבניה הן ממאפייניה המרכזיים והבולטים ביותר של הקרקע. על פיהן נקבעת במידה מכרעת מהותה של הקרקע; נקבעים השימושים האפשריים בה ואף שוויה של הקרקע נגזר מהן.
"לפיכך, ובהינתן התכלית שביסוד חוק מיסוי מקרקעין החותרת למיסוי עסקאות במקרקעין על-פי מהותן הכלכלית, יש לפרש את המונח "זכות במקרקעין" לצורך חוק המס הנ"ל באופן המחיל עצמו גם על זכויות בניה", ציין עו"ד אילן שרקון.
הגישה הרואה בזכויות בניה "זכות במקרקעין", מתיישבת היטב עם המדיניות הפרשנית החותרת להגשמת התכלית שביסוד דיני המס כולם ודיני מיסוי מקרקעין בפרט לפיה יש לתור אחר המהות הכלכלית של העסקאות נשוא השומה ולמסות את הרווחים שהופקו בהן.
ב- ע"א 151/10 מנהל מיסוי מקרקעין אזור תל-אביב ואח' נ' עיריית תל-אביב ואח', תק-על 2012(2), 5487 (2012)} קבע בית-המשפט כי טענת נייר חדרה כי אין לקחת בחשבון את שווייה של תוספת זכויות הבניה בחישוב שווי הזכות הנמכרת – דינה להידחות.
"זאת, הן במישור הקונקרטי, משנקבע כי זכויות הבניה לא הוענקו לחוכרים מכוח חוזה החכירה המקורי, הן במישור העקרוני, נוכח ההלכה לפיה זכויות בניה עולות כדי "זכות במקרקעין" לצורך החוק", סיכם עו"ד שרקון.
לקוח מתוך ספרו של עו"ד אילן שרקון "דיני זכויות בניה"