הרעיון, לפיו חוקי הבניה משתנים לפי המחוז בו הם מיושמים, היה רעיון של מהנדס גרמני בשנות ה- 70 של המאה ה- 19, ריינהארד באומייסטר. הגרמנים קראו לזה "zoning", בעקבות האופן הברור בו מחולקות ערים לאזורים של ערך וחשיבות הקרקעות. ריינהארד באומייסטר ופרנץ אדיקס היו הראשונים להניח את תיאוריית ה"zoning" בכנס של קהיליות מהנדסים וארכיטקטים גרמנים ב- 1874.שנתיים לאחר מכן ריכז באומייסטר את הכל בספרו, בו עקב אחר המקורות של החלוקה למחוזות בתוך מתחם העיר מאז 1810, תקופתו של נפוליאון. הלה חילק את התעשיה לשלושה מעמדות ויישם גבולות עבור "מחוז מוגן". היצירה של "אזורים" עבור שימושים שונים, לפיכך, היתה הראשונה להיווצר.
לאחר מכן, הגיע "zoning" הנוגע בנפח הבניה, אשר הניח שתי מערכות של רגולציה, האחת עבור העיר והשניה עבור הפרברים, וציין בפירוט דרישות בניה כגון גובה, הגדיר את מרווח המבנה מן המרחב הציבורי והגביל את סך אזור החלקה שבה ניתן ליישם את הבניה. ערים גרמניות אימצו את שיטת ה"zoning" לאורך שני העשורים האחרונים של המאה ה- 19 השיטה הגרמנית עשתה את דרכה לבריטניה והוצגה שם ב- 1909 במיצג "התכנון העירוני" הראשון. ב- 1916, כאשר ה"zoning" הכולל יושם רשמית בארצות הברית, גרמניה כבר החזיקה בלמעלה משלושים שנים של ניסיון בשימוש בכלי הרגולטורי הזה.
אמנם, בסקירה היסטורית נמצא כי "הערים שנכבשו על-ידי האירופאים במרוץ האימפריאליסטי שימשו כמעבדות, בהן הכובשים יכולים היו לנסות רעיונות הקשורים לתכנון עירוני וארגון של המרחב העירוני, ולאחר מכן לייבא אותם למדינות האם באירופה" { Andrew Lees, Broad Views of the Urban Past in Europe and its Extensions, Urban History Vol. 34 Issue 02 347, 350 (2007)}.זו גם אינה העדות היחידה לניסיונות של ממשלים שונים לשלוט במרחב הציבורי ובכך להגביל את השטח הפרטי ברבות השנים. ברם, המונח "zoning" כפי שהוא מוכר כיום, נטבע בשלהי המאה ה- 19 בגרמניה, ומשם החלה תפנית בתפיסתו.
עורך דין אילן שרקון אומר כי "חשיבות המונח "zoning" טמונה במציאות הנוצרת בעקבותיו. אם בעבר, רגולציות שונות היו בשימוש לטובת שמירה גרידא על בטחון האזרחים, ברבות השנים, המונח "zoning" מראה על דפוס התנהגות חברתית חדש, אשר מאפשר לשלטון דריסת רגל בעת עיצוב השימוש בקניין האישי תחת מטרות אמורפיות, דוגמת אסתטיקה".לימים, ניתן לצפות כי באמתלה זו, בידי השלטון לדאוג לרווחת התושבים ולשמור על ערך קניינם או לקבץ "גטאות" של עוני והגירה, לפי ראות עיניו.
כאמור לעיל, הרעיון לחלוקה אזורית אינו בלעדי לאירופה המודרנית. טרם עוצב רעיון ה"zoning" כפי שהוא מוכר כיום ושנים רבות לפני שהוטבע שמו, נמצא כי הכורח לפיתוח שיטת ה"zoning" בצורה הרשמית והמוכרת שלו כיום, נבע לא מעט מן ההשלכות של התיעוש המהיר והמפעלים הזקוקים לאיוש משרות.
"התקופה שבין תחילת המהפכה התעשייתית ועד פרוץ מלחמת העולם השניה היתה מאופיינת בגידול המהיר ביותר באוכלוסיה העירונית באירופה מאז ומעולם. בעיקר עקב הגירה מהכפרים, מימדיה של אוכלוסיית העיר תפחו מ-20 מיליון נכון לשנת 1800, לכדי 150 מיליון בתוך מאה שנים בלבד וזו הפכה ל-344 מיליון עד אמצע המאה ה- 20. צמיחה זו הובילה למצב בו, לראשונה, למעלה מחצי מכל תושבי אירופה התגוררו בערים". לכן, כאמור, "האתגרים החברתיים, הדמוגרפיים והמרחביים שהוצבו בעקבות המגמה הזו הביאו לשינויים הכרחיים בנקודת ההשקפה של מנהיגי הערים מבחינה אינטלקטואלית, ניהולית וטכנולוגית" – כותב עו"ד שרקון בספרו.
"במהלך שנות ה- 50 וה- 60 של המאה ה- 20, תהליך ההתאוששות מן המלחמה הפך משימה מרכזית, והוא הוצא מן הכוח אל הפועל באופן מרשים, במיוחד במערב" .לכן, טבעי כי מסלול ההתפתחות של התכנון העירוני הפך פחות ברור וחד-משמעי,שהרי הפך כלי לשיקום נזקי המלחמה ולא עוד מטרה בפני עצמה" מוסיף ע"וד שרקון בפסקה הבאה.
לא מפתיע אם בהמשך ישיר לכך, שיטת "ה'zoning' זכתה להילה פופוליסטית, כשהחוקים בה, אמורים היו לאפשר לשכונות לקבל את הזכות להגן על עצמן מפני חמדנות, זיהום וספסרות. 'zoning' נתפס כ'מיזוג ותסיסה של דמיון הקהילה' ו'התעוררות רוח הציבור'.כוונתו הוגדרה כהקטנת מעגל העוני; כהגדלת יעילות, שכר ורווחים; וכ'שיפור' הארכיטקטורה. מטרתו הובהרה לטובת הפסקת פיזור התעשייה והעסקים בצורה ספוראדית באזורי העיר, על-ידי עצירה של התנהלות 'המונחית על-ידי חוסר-התחשבות' או של 'פרטים אנוכיים' " מצטט בספרו עו"ד שרקון.
"הלכה למעשה, באירופה, חוקי הבניה ורגולציות המשפיעות על כל המאפיינים של הצורה האורבנית, היו נפוצים במאה ה- 17 ובוססו תקנית במאה ה- 19, לרוב היו מיושמים עבור הגנה על העשירים ביותר" מסכם עו"ד אילן שרקון בקטע מספרו.
עוד מהתקשורת: